החלטה בתיק בר"ם 7096/10

1.             זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט מ' י' הכהן), בגדרו נדחה ערעור מינהלי שהגיש המבקש על החלטת ועדת ערר לתכנון ובנייה - מחוז ירושלים (להלן: ועדת הערר). להלן נפרט את הנתונים העובדתיים הרלבנטיים להכרעה.

תיאור העובדות וההליכים

2.             המבקש הינו בעל הזכויות במקרקעין בגבעת שאול בירושלים, שעליהם בנויה תחנת דלק "סונול הר נוף" (להלן: התחנה), אשר נמצאת בבעלותו של המבקש ומופעלת על ידו. בסמוך לקרקע של המבקש, נמצאים מקרקעין אחרים וביניהם מפריד כביש - רח' גרשון המלמד. מקרקעין אלה יכונו להלן: המקרקעין הסמוכים.

בתאריך 21.8.2002 אישרה המשיבה את תכנית 3028 ה' (להלן: התכנית החדשה), אשר שינתה את ייעוד המקרקעין הסמוכים כך שניתן להקים עליהם בית כנסת ובית מדרש. מכוח תכנית זו אף הוצא היתר בנייה להקמת בית מדרש.

3.             בעקבות אישור התכנית החדשה הגיש המבקש למשיבה תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), בגדרה הלין על ירידת ערך שנגרמה, לטענתו, לקרקע שלו בעקבות אישור התכנית החדשה. המשיבה דנה בתביעה והחליטה לדחות אותה בנימוק שהמקרקעין של המבקש אינם גובלים במקרקעין שבתחום התכנית החדשה. על החלטה זו הגיש המבקש ערר לוועדת הערר. זו אימצה את קביעת הוועדה המקומית ואישרה את החלטתה.

4.             על החלטה זו של ועדת הערר הגיש המבקש ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. במסגרת הדיון שהתקיים בערעור הגיעו הצדדים להסכמה כי התיק יוחזר לוועדת הערר, שתדון שוב בשאלת "גבילות" המקרקעין, לאור ראיות שיציגו הצדדים בנושא והשלכות ההלכה שנפסקה ב-עע"מ 2775/01 ויטנר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "שרונים" (לא פורסם, 4.9.2005) (להלן: הלכת ויטנר). לאחר ההחזרה - ועדת הערר בחנה את הראיות על בסיס הלכת ויטנר ושבה ודחתה את עררו של המבקש. הוועדה קבעה כי התחנה איננה גובלת עם התוכנית החדשה, והכביש ברח' המלמד מפריד ביניהן. הוועדה הוסיפה ובדקה האם הכביש הקיים עונה להגדרת "כביש צר" שנקבעה בהלכת ויטנר (ככזה שאיננו מבטל "גבילות") וענתה על שאלה זו בשלילה. לעניין זה נקבע כי נוכח רוחבו הסטטוטורי של הכביש - 15 מטרים ורוחבו בפועל - 10 מטרים ובשים לב לנפח התנועה בכביש ולכך שאין מדובר ברחוב קצר ללא מוצא, כפי שנטען - הרי שמבחינה פונקציונאלית אין מדובר ב"כביש צר", אלא להפך - מדובר בכביש שהוא חלק ממערך כבישים היוצר ציר חשוב, המקביל לרחוב כנפי נשרים, שהוא ציר התנועה המרכזי באזור.

ועדת הערר גם דחתה את טענתו הנוספת של המבקש, לפיה על אף שהמקרקעין אינם גובלים עם "הקו הכחול" של תשריט התכנית החדשה, כפי שנקבע בהלכת ויטנר, הרי שעדיין יש לראותם "רעיונית" כחלק מהתכנית החדשה, וזאת נוכח השפעתה של תמ"א 18 על המקרקעין האמורים. כאן המקום להזכיר כי תמ"א 18 הינה תכנית מתאר ארצית לתחנות תדלוק, הקובעת, בין היתר מגבלות מרחק על הקמת תחנות דלק בקירבת אזורי מגורים ובפרט בקרבת מוסדות חינוך. המבקש ניסה לטעון למעשה כי כפי שלא ניתן להקים תחנת דלק בניגוד למגבלות המרחק - כך גם לא ניתן להקים מוסדות חינוך בניגוד למגבלות המרחק לגבי תחנת דלק קיימת. כאמור, טענה זו נדחתה, שכן נקבע כי המקרקעין אינם "גובלים" בתכנית החדשה, במשמעות הלכת ויטנר.

5.             על החלטת ועדת הערר הגיש המבקש ערעור מינהלי לבית המשפט הנכבד קמא. בערעורו חזר על טענותיו לגוף הדברים וכן הוסיף טענה מקדמית, לפיה דין החלטת ועדת הערר להתבטל, מחמת כך שניתנה בהרכב חסר, ללא נציג של מתכנן המחוז, כנדרש בסעיף 12ו(2) לחוק. המשיבה טענה מנגד כי ועדת הערר הוקמה ופעלה מכוח סעיף 12א לחוק, טרם שסעיף 12ו נכנס לתוקף, וככזו היא מוסד תכנון שעליו חלה הוראת סעיף 42 לחוק הקובעת שהמניין החוקי הוא של מחצית מהחברים - מה שהתקיים במקרה שלפנינו.

6.             בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד קיבל את עמדת המשיבה ביחס לטענה המקדמית בדבר ההרכב החסר וקבע כי ועדת הערר שפעלה פה היא אכן ועדה שכוננה מכוח סעיף 12א לחוק והדבר נלמד בין היתר ממספר חבריה - חמישה, וזאת לעומת ועדה המתנהלת מכוח סעיף 12ו לחוק, שמספר חבריה עומד על שלושה בלבד. נוכח העובדה שהחלטת ועדת הערר ניתנה על ידי ארבעה מבין חמשת חבריה - לא נפל פגם בהחלטה בהתאם לסעיפים 41 ו-42 לחוק. בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד הוסיף וקבע כי דין טענות המבקש לגופן - להידחות. נקבע כי הלכת ויטנר היא ברורה וחד משמעית, ונוכח העובדה שאין מחלוקת כי "המקרקעין הנפגעים" אינם גובלים פיזית עם התוכנית הפוגעת, נותר רק לבחון האם הכביש המפריד הינו "כביש צר". בית המשפט אישר את קביעת ועדת הערר כי הכביש האמור איננו כביש שכונתי צר וזניח, אלא ציר תנועה משמעותי המקשר בין אזורים שונים בעיר.

7.             על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה חוזר המבקש על טענותיו שנסקרו לעיל. המשיבה טוענת מנגד כי אין במקרה זה הצדקה למתן רשות ערעור, שכן כל עניינה של הבקשה כאן הוא ביישומה של הלכת ויטנר ואין היא מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית ציבורית, החורגת מן העניין הישיר של הצדדים בהכרעה במחלוקת. לגוף הדברים, חוזרת המשיבה על טענותיה שהועלו כבר בפני בית המשפט הנכבד קמא ובפני ועדת הערר.

דיון והכרעה

8.             לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, בהיעדר עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד.

9.             אשר לטענה בדבר הרכב חסר - לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא בהקשר זה. טענת המבקש בדבר פסלות החלטת ועדת הערר מבוססת כולה על ההנחה - השגויה - כי הגוף אשר נתן את ההחלטה הנתקפת על ידו הוא "ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה", הפועלת מכוח סעיף 12ו לחוק. אולם, הגוף אשר הוציא פה את ההחלטה הנתקפת הוא ועדת הערר "הרגילה", הפועלת מכוח סעיף 12א לחוק. ויודגש, סעיף 12ו לחוק נוסף למסגרת הנורמטיבית רק בתיקון מס' 76 לחוק (ס"ח 2057 מתאריך 15.6.2006). מכאן שהסמכויות לועדות הערר החדשות לפיצויים והיטלי השבחה שהוקמו במסגרת התיקון האמור - הוקנו לועדות האמורות רק החל מתאריך 1.1.2007. עררים שהוגשו לפני מועד זה, כפי שהיה בענייננו, המשיכו להידון בפני ועדת הערר ה"רגילה". (ראו: סעיף 38 לתיקון מס' 76 הנ"ל).

אשר על כן, הסעיף הרלבנטי לעניינו בחוק הוא סעיף 12א, אשר קובע כך:

"לכל מחוז תהיה ועדת ערר (בחוק זה - ועדת הערר) וזה הרכבה:

(1)   עורך דין, בעל ותק של חמש שנים לפחות, ובלבד שהוא מצוי בעניני תכנון ובניה, שימנו שר הפנים ושר המשפטים כאחד והוא יהיה היושב ראש; לא ימונה עורך דין כאמור אם לדעת השרים קיים ניגוד ענינים בין תפקידו כיושב ראש לבין עיסוקיו האחרים;

(2)   נציג מתכנן המחוז הבקי בעניני תכנון ובניה;

(3)   חבר אחד שימנה שר הפנים, והוא אדריכל או מהנדס הרשומים בפנקס המהנדסים והאדריכלים כמשמעותו בחוק המהנדסים והאדריכלים או בעל תואר אקדמי בתחום תכנון ערים ואזורים, ובלבד שיתקיימו בכל אחד מהם שניים אלה:

(א)   הוא בקי בעניני תכנון ובניה;